פרפרי הפריפריה: סיפור מתח קצר וראליסטי במסדרונות הכנסת

ח"כ מחליט להפסיק להיות בובה של כוחות פוליטיים וללחום כפי שלימדה אותו אחותו. אלא שהמרד מתגלה כמסובך מכפי שניתן היה לדמיין

חבר הכנסת גיא אבו בהה במסך המחשב. הוא הבין שקרא את אותה פסקה במסמך גדוש נתונים שוב ושוב. עיניו ברחו בייאוש לשעון בפינת מסך המחשב.

שלוש בצהריים.

בעוד שעה תתכנס המליאה, ולפתע חש דחף עז לבקר בשירותים. לאחר שנים של חוסר בפעילות ספורטיבית ותזונה מזיקה, הגוף שלו והוא תקשרו בעיקר דרך השירותים. מזל שמוקמו כאלו בלשכה.

כשכאב הבטן התגבר, נטש גיא את המסמך והתיישב על האסלה. הוא החליט לנצל את הדקות הבאות לתחביבו: תרגילי מחשבה חסרי תכלית. הפעם תהה מה היה מפריע לו בתוך המשכן אילו היה גמד? לאילו מתגים למשל לא היה מגיע? כשחזר לכיסאו עבר לתרגיל הבא. דבר אחד היה בטוח – ח"כ גיא אבו לא התכוון לצאת מהלשכה, לא משנה מה.

בעודו חושב כיצד ניתן להציל מטוס שנגמר לו הדלק, צלצל הנייד. גיא לא היה צריך להביט בצג כדי לדעת שזו תהילה פולטל, "המצליפה" של הליכוד. אמנם לא הייתה ח"כית, אך ראשי הסיעה טענו שהמצליפה חזקה לא פחות מהם – וצדקו. תהילה הייתה אמונה על פיזור הח"כים בין הוועדות, וידוא שבהצבעות תמיד קיים רוב, ושאיש לא מתאייד במשלחת לחו"ל בעיתוי קריטי. ותהילה השיגה את מה שרצתה. תמיד. ומה שכעת רצתה היה שגיא יגיע ברגע זה להצבעה ״חורצת גורלות״ במליאה.

אלא ש״חורצת גורלות״ הייתה המילה שהצמידה כמעט לכל הצבעה. רק שלשום היה צריך לחרוץ גורל של חוק שביקש לאסור על שרים לנסוע ברכב השרד בשבת – כל עוד אסור בה תחבורה ציבורית. אמש סייע לחרוץ את גורלם של חולי צליאק, כשטרפד סבסוד קמח מיוחד עבורם. גיא דווקא תמך – אבל חויב להתנגד לאור הסתייגות אנשי האוצר. ככה זה חזר חלילה. והחריצה שתהילה ביקשה כעת הייתה מעבר לכוחותיו.

דלת העץ הכבדה המובילה לחדרו נפתחה וקטעה את מחשבותיו. דן, יועצו הפרלמנטרי נכנס פנימה, גבוה מדי וגמלוני. ידיו עמוסות בחבילות ודברי דואר מסניף הכנסת. הדהים את גיא שאנשים עדיין משגרים מכתבים לח"כים. "משהו מעניין, דן?"

היועץ שליווה אותו עוד מימיו כיו"ר צעירי הליכוד נד בראשו, ופרש אותם על השולחן. ״17 בקשות אישיות מייאשות״, מלמל, ״ותשע ברכות מייאשות של פעילים. בנוהל?״

גיא הנהן בצער. ״אתה יודע שאין לנו איך לעזור להם״.

דן השליך את המכתבים והחבילות לאשפה, מעד וכמעט נפל בעצמו לתוך הסל. "גיא", אמר היועץ מביט בו בחשש, "אתה חייב לענות לתהילה. היא משגעת את כולם בקבוצת וואטסאפ".

כאילו כאישור לדבריו, נשמעו נקישות בדלת.

״אל תפתח״, התריע גיא במהירות. ״זו בטוח היא״.

״כן, והיא יודעת שאנחנו בפנים", דן צחק במבוכה, "דיברתי איתה בדרך״.

״אתה איתי או נגדי?", התרעם גיא. "טוב, לא אכפת לי. אני לא הולך להיות יד שלה היום".

הדפיקות התחזקו ומעיו התעוררו. ״היא יודעת שאנחנו פה!״, התחנן דן.

"אני יודעת שאתם שם", אכן נשמע קולה של תהילה מבעד לדלת.

אבל גיא, שמח שהדלת ניתנת לפתיחה רק מבפנים, היה נחוש. הפעם לא ייצא. אמו כבר כל כך כעסה על הצבעתו אמש נגד העלאת קצבאות הזקנה. אין מצב שהיום יפיל את הסובסידיות למורי נהיגה – מה שיכול להציל את העסק של אחיה.

הדפיקות פסקו. אבל כמה שניות לאחר מכן נשמעו רחשים משונים מבחוץ. דן הצמיד את אוזנו לדלת, מקשיב לערב רב של קולות שהתמזגו בסוף לנקישה מהוססת. "זה מישהו אחר", הכריז.

"תרגיל של תהילה", פטר גיא, אך דן כבר פתח את הדלת. מאחוריה התגלו חמישה אנשים בתלבושות צבעוניות. חלק דיברו זה עם זה. אחת מהן בכלל ניסתה לעמוד עמידת ידיים בשטיח במסדרון.

״אוי שלום״, נופף גבר שעמד במרכז הקבוצה ולבש חליפה כחולה ומהודרת, ״הכירו את..״ הוא השתהה להגברת הדרמה, ״פרפרי הפריפריה!״.

״מה?" תמה דן, "מי אתם?״

״אנחנו לא רוצים נדבות״, הוא חצה את המפתן והביט ישירות בגיא. היה ברור שהוא יודע מי הוא. ״לעם ישראל מגיעה תרבות, והחלטנו לסייע לו לקבל אותה. אני סִינַי. כולם קוראים לי סִינבד״.

״מי נתן לכם אישור כניסה?״ תהה גיא.

״חברת הכנסת דנה שוויד. היא תומכת במאבק לתקצב להקות שחקנים נודדות ברחבי הארץ״.

״נודדות?״ שאל דן.

״כן, אנחנו מופיעים בפריפריה, רק פריפריה, נודדים בין עיירות פיתוח ומושבים, ומרעיפים תרבות – אימפרוביזציה, פסיכודרמה, שייקספיר…״.

״אבל דנה מהאופוזיציה״, רטן גיא שקם מכיסאו והקיף את שולחנו, ״אין לה כוח פוליטי״. הוא הציץ מאחורי השחקנים, חושד לפתע חשד שזה תרגיל של תהילה לפתות אותו החוצה ולבוא להצבעה.

"בגלל זה אנחנו מחפשים ח"כים שגם יודעים להזיז עניינים. אה, היי אני ג'ודי!״, הכריזה בחורה נמוכה ודקיקה באוברול חום שהזכירה לו את אחותו.

"טוב, בסדר," נאנח גיא, "כנסו".

השחקנים זרמו פנימה, ולאחר שסינבד סימן בראשו לפתע העיפו אחד את השני באוויר בתרגילי "אקרו-יוגה", בעודם מדקלמים שורות מ"חלום ליל קיץ". בסיום דן מחא כפיים. "מבינים", נאנחה ג'ודי, "לכולם מגיע ליהנות, לא רק לבעלי מנוי לקאמרי!".

לאחר שהתארגנו מחדש בחצי מעגל סביבו, השחקנים החלו להלין על הקשיים בענף. משהו בהם היה רענן. מלא תשוקה. דן התעקש שהם מתמקדים בתחומים אחרים, אבל סינבד קטע אותו: "אתה לא מבין, אנחנו לא צריכים עזרה. אנחנו מציעים עזרה".

"מכירים אולי את רחלי אבו?" שאל גיא בסקרנות. אך איש לא הכיר את אחותו. הוא לא התפלא. בסך הכל במאית חובבנית בתאטרון הגאה. ״טוב, אשמח לשמוע מה תכננתם. דן״, היועץ הזדקף, ״תביא מיץ רימונים מהמיני-בר או מה שלא שותים שחקנים. קדימה דברו״.

מליאה נקייה מזכויות כנסת

***

לאורך הישיבה גיא ודן היו בהלם מהידע של השחקנים – כאילו לוביסטים תדרכו אותם. חברי הלהקה דיברו בבהירות מכאיבה על קשיי ענף. הם נקבו בנתח התקציבי המוקדש לתרבות לאורך השנים, השוו למצב מעורר קנאה באירופה ובאסיה, ותיארו איך הממשלה הופכת את המקצוע לבלתי אפשרי. גיא החליט מה שלא קרה עד כה עם שום קבוצה שהגיעה ללשכתו: ללכת איתם בכל הכוח.

לאחר שעזבו בחיבוקים, אחד ארוך במיוחד מצד סִינַי, התרווח גיא לאחור. להיות ח"כ היה שונה מכל מה שדמיין. מי שהיה לו אינטרס, כיבד אותו כפי שמעולם לא כיבדו אותו. אבל עד כה לא הצליח לקדם דבר בעצמו. תמיד היה תלוי ברקימת מיני קואליציות אד-הוק שהיו מעבר ליכולותיו. במיוחד התאכזבה ממנו הקהילה הגאה שדחפה אותו קדימה והאמינה שיקדם חוקים למענם. אחותו, אושיית הקהילה וחברה ב"לסביון העליון" כפי שהתגאתה, נהגה להרגיע אותם ולהבהיר שהם רצים למרחקים ארוכים והוא עושה את המקסימום. אבל גם הקרדיט שלה אזל והיא כבר התרחקה ממנו.

תהילה המצליפה, הבהירה לגיא שמתרגלים. אפילו אם זה היה נכון – הוא לא חלם שבשם "משמעת קואליציונית" יתנגד מדי יום לחוקים בהם תמך. השיא היה כשהתבקש להפיל חוקים שהוא עצמו הגיש. כשהתלונן, תהילה הציגה לו את הסטטיסטיקה: כמעט כל ח"כ בקואליציה יצביע נגד חוק שהוא עצמו יזם וחתום עליו. זה קורה 60 פעם בשנה בממוצע. ככה זה כשלצידך בקואליציה מפלגות שחושבות הפוך ממך.

בתקשורת תמיד תיארו את הכנסת כעבודת חלומות – ארבעה חודשי פגרה, שכר גבוה וטרקלין עסקים. אפילו כשאין פגרה: המליאה מתכנסת רק שלושה ימים בשבוע. אבל גיא ידע את האמת: 365 ימים בשנה הוא בובה, וכל יום של מישהו אחר. הגיע הזמן שישאיר חותם, גם אם זה יהיה בענף התרבות.

גיא ביקש נתונים ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. הבדיקה ארכה חודשיים, אך השחקנים צדקו בכל – התקציב המושקע בישראל אפסי בהשוואה בינלאומית. בניגוד לנהוג בעולם, אין לשחקנים שום סובסידיות וחוקי עבודה מקלים. אפילו דן היועץ התרצה כשראה שתמונת פגישתם של גיא והשחקנים, שכמה מהם הופיעו בטלוויזיה, גרפה יותר לייקים מכל פוסט אחר שהעלה אי פעם בדף הפייסבוק של הח"כ.

אחרי דיון עקר במליאה על הנושא, פנה גיא לבכירים במשרד התרבות ודיבר לליבם. הם הסכימו בשמחה לפגישה, אבל הבהירו בה שהתקצוב נקבע לפי נוסחאות מימי העות'מאניים. קל יותר לעשות שלום מאשר לחולל שינוי בסעיפים. הישגו הגדול ביותר היה הדוא"ל הזה ממנכ"ל משרד התרבות: "עדיין בבדיקה, אבל התקציב קשיח. אני חושש שזה מחוץ לשמיכה השנה".

גיא שיתף בזהירות את אחותו, שעודדה אותו פשוט לפנות לשר עצמו. מייחל שלא יסנן אותו, שיגר בערב לשר מסרון, וירד לחדר הכושר של המשכן. בחדשות שהוקרנו מול מכשיר הריצה ראיינו בדיוק את יניב ריבלין – הבא אחריו ברשימה של הליכוד שנשאר מחוץ לכנסת. מתחילת הקדנציה ניגח ריבלין ללא הרף את מי שכן נכנס. ריבלין, כריש נדל"ן שיצא לפנסיה בגיל 42, לא חיכה לבחירות. גיא הנמיך את המהירות כדי שיוכל למשוך עוד. הוא קיווה להגיע הביתה בשעה שאשתו ושני ילדיו כבר יירדמו.

על כביש 1 צלצל הנייד. משה קולב, שר התרבות, הופיע על הצג. גיא נדהם. השר הודה על המסרון ולהפתעתו הציע שייפגשו כבר מחר.

גיא התיישב מוקדם בבוקר בסינמה סיטי שמול המשכן. השר איחר בחצי שעה, אבל כשהגיע לא הפסיק לדבר. לפני שגיא הצליח להשחיל מילה, הסביר שהוא זקוק לעזרתו בתקצוב קבוצות כדורגל בליגות הנמוכות. השר פטפט על כישרונות צעירים בפריפריה, אבל גיא הבין שהשר קיווה לקבל ככה כספים שיתועלו לעסקני כדורגל. אלו בתמורה יוודאו שמשה קולב יומלך בהמשך בפריימריז.

״אני איתך״, חתך כדי שיספיק לישיבה בוועדת הכספים. ״מה אתה צריך ממני משה?״

״ראש הממשלה הטיל וטו", לגם השר מכוס קפה והישיר מבט שובב, "ואחרי שקיבלתי עשרה מיליון לחלוקת פרס הסרט הפטריוטי של השנה, הבטחתי לו שסיימתי עם רעש בתקשורת השנה״.

עכשיו הכל ברור. "אז אתה צריך שהרעש יבוא מהכנסת?״

"בשבוע הבא עולה בוועדת הכספים הצטיידות לאוטובוסים ממוגנים באיו"ש", קרץ השר, "טיימינג לחיץ במיוחד לראש הממשלה, ואם…״

״אעשה שרירים ואאיים להתנגד", השלים אותו גיא, "אוכל לבקש כסף לליגות הכושלות שלך. אבל אני לא רוצה להיות הטרבל-מייקר. תהילה כבר רותחת עלי, אז גם לעלות על הכוונת של רה"מ?"

"שטויות. הוא צריך את השטח בעצמו עם כל הוויתורים שעשה בהתיישבות", ליקק השר את שפתיו, "אבל הוא חייב לעשות הצגה, אחרת שאר השרים יבואו עם דרישות".

"זה מסוכן משה", אי שם מהקומות התחתונות של בטנו הגיח דחף לבקר בשירותים.

"גיא תגדל אשכים. הכי הגיוני שיבוא ממך, היית מאמן כדורגל בערד אחרי הצבא נכון?" גיא חייך. "זהו. ובכלל, אתה חבר בוועדת הכספים, מה עשית שם בשלוש השנים האחרונות?"

"טיפלתי בפשקל…", גיא התחיל לענות.

"גירבצת, זה מה שעשית. תקבל קרדיט יפה בתקשורת, ורק בשטח יידעו שאני וראש הממשלה מעורבים". כשהוא ראה שגיא ממשיך להתפתל הוסיף, "אה, ושמעתי מהפקידים שלי את בקשת הפרינג׳ שלך. אשקול אותה״.

״תשקול?״ גיא הרים גבה.

״נודניק, תקבל אותה, זה פריפריה. המשרד בדיוק מנסח מבחני תמיכה ל-2018. שלח לחאמד בלשכה שלי קריטריונים שלך לקבוצות שחקנים". גיא הנהן במהירות.

השר התרומם. "תשלם על החשבון מ'קשר עם הציבור, כן?', אמר ויצא מבלי לחכות לתשובה.

בדרך חזרה למשכן היו הכתפיים של גיא רפויות לראשונה מזה זמן רב. כשהגיע סימס בוואטסאפ "חדשות טובות" לסינבד, חבר הלהקה אתו הכי נהנה לשוחח. אחרי דקה תיקן ל"מצוינות".

בלשכה, הרשה לעצמו שלוש דקות של מנוחה מנטלית בהן ניסה לחשב כמה רוצחים קיבלו עונש מופחת משום שהשופט הזדהה עמם. הוא תהה אם התשובה קיימת, אך דיון ששודר בפלזמה תפס את עינו. באולם "נגב" עסקו בדיוק ב״זכויות הקהילה הגאה״. למה הקארמה שלו אף פעם לא יכולה לשתוק?

הסוגיה הזו הייתה מקור הבושה הגדול ביותר שלו. כיצד אחותו סלחה לו, לא ברור. הרי בלעדיה כלל לא היה מתברג לכנסת. נכון, הוריו היו חיות פוליטיות, אבל אחותו, הייתה המחוברת לשטח, לחברי המרכז.

***

כשהיו קטנים התבלבלו וחשבו שהם תאומים בגלל הדמיון בתווי פניהם, בחתך הדיבור ובאותן עיניים כחולות נוצצות. ואכן החיבור ביניהם הרגיש טבעי. היא זו שלימדה אותו פוליטיקה עוד במגרש הכדורגל השכונתי, כשסייעה לו להרכיב קבוצה לא לפי השחקנים הכי טובים, אלא לפי החיבורים הכי יעילים. בגיל 17 כבר התפקדו, ולפני הצבא גררה אותו לצעירי הליכוד. מדי חודש סייעה בארגון כנסי תמיכה מקוריים בסגנון פסטיגלי עד שנבחר לוועד המנהל. הסידור שמצאו היה מושלם, היא התענגה מפעילות מאחורי הקלעים, והוא התרגש מאור הזרקורים.

והייתה סיבה נוספת לכך שהוא זה שעמד בפרונט – בעוד שהתאהב בפוליטיקה עוד מימי מועצת התלמידים, החלומות שלה היו אמנותיים. היא פנטזה להיות בכלל במאית, אלמודובר הישראלית.

אבל את הרגעים הפנויים הקדישה לקריירה שלו. במיומנות של לביאה פוליטית הביאה אותו לכל חתונה של חבר מרכז, מעניקה בשמו כרטיסים חינם להצגות להן יצרה תפאורה. ההרצה כה העסיקה אותה עד כדי כך שבת זוגתה של רחלי, תמיד הלינה על כך שאחיה נמצא במקום הראשון. רחלי לא הכחישה, אבל הסבירה את הפירות הפוטנציאליים לכל מי שהסכים לשמוע: כשיתח"ככ, גיא יקדם את חוקי הלהט״ב עליהם דיברה ללא הרף. עוד בתיכון מחתה רחלי בשיעורי חינוך על החוק התורן שהופל וסיכל שוויון זכויות עבור בני זוג מאותו מין. גיא, שהיה סטרייט, השתכנע בצורך בשוויון ונלחם עבורו לא פחות ממנה.

כשהזכירה בארוחות שישי איך השמאל זנח את הבטחותיו וקיפח את הקהילה הגאה, וכיצד הליברליות של הימין הסתכמה בשמרנות צבועה – גיא נשך את שפתיו להראות שהוא מסכים. אחרי הצבא, כשאקסית של רחלי נהרגה בפיגוע טרור, מותירה בת זוג ללא פיצויים – התגייס לעזור. הוא נחרד מאדישות הרשויות כשניסה לסייע להן, הבטיח לרחלי שיעלה הילוך, ופיון ככל שהיה – אירגן ישיבה בשדולה לשוויון אזרחי. אך לשניהם זה היה ברור: הצ׳ק הגדול ייפדה רק אם ייכנס לכנסת.

***

גיא רקם יחד עם דן את המהלך שביקש שר התרבות. כשהבהיר בוועדת הכספים שללא הגדלת תקציב לליגות הנמוכות ייאלץ להצביע עם האופוזיציה – התנפלו עליו. אנשי משרד האוצר הפעילו מכבש לחצים. מזיע, בילה כמעט את כל היום בשירותים, מסנן טלפונים משר האוצר עצמו. אבל הלו"ז הקצר לאישור התקציב עמד לצדו. בערב הגיעה תהילה לבשר לו שאם יפסיק לפנצ'ר את הדיונים, יקבל לליגות חצי מהתקציב שדרש. הוא ניסה לשפר עמדות, בעודו מסתמס עם השר לגבי ההצעה. כשהאחרון נתן אור ירוק, חיבק את תהילה המופתעת, והבטיח לה שיהיה ילד טוב.

בשבוע שלאחר מכן התבשר שמשרד התרבות החל לנסח שינויים במבחני תמיכה למען להקות נודדות בפריפריה. השחקנים בירכו אותו וסינבד שיגר לו בונבוניירה.

בד בבד התקציב לליגות עבר, וגיא מצא עצמו יקיר מדורי הספורט לכמה ימים. התברר שאלו הנקראים ביותר, וקרנו עלתה פלאים. מעודד, החליט למנף את ההצלחה. כדי להשיג תמיכה לחבילת חוקי התרבות המלאה שהרכיב עם השחקנים, למד פה לעכב העברה תקציבית אחרת שחשובה לאחד השרים יתר על המידה, ושם לתת כתף תחת האלונקה בחקיקה למען מוסדות חרדיים. הדילים היו ברורים ואף פעם לא מנוסחים – והוא לא מצא שום בעיה אתית בתמיכה במהלך שלא הייתה לו לגביו עמדה.

תוך חודשים, בהם היציאות בשירותים התייצבו לראשונה מאז נבחר, התן-וקח הפכו למרכז עבודתו. וככל שתפר דילים מורכבים יותר – כך הגיעו עוד בקשות מח"כים לשיתוף פעולה. גיא הפך לשחקן מפתח.

"פרפרי הפריפריה" נדהמו מההצלחה המתמשכת. כשמבחני התמיכה אושרו – הם באו להרים כוסית במשכן. התקשורת הכללית החלה להתעניין בח״כ שנלחם בשיניו – לראשונה בהיסטוריה של וועדת הכספים – למען תרבות. מצויד באנרגיות רעננות, גיא ביקש מיועציו להתחיל להיענות בחיוב ליוזמות שארגוני חברה אזרחית הפגיזו בהן את הדוא״ל שלו. במקום מטרד, ראה בהן כעת הזדמנות לאותת לתהילה, ובמיוחד לבא בתור ברשימה, הנחש יניב ריבלין – שהוא לא הולך לשום מקום. גיא אף הורה לדן להסכים לאחת הבקשות המעצבנות יותר ולהפוך את יומנו לשקוף. כל הפגישות, למעט כמה רגישות, הפכו לפומביות בבלוג שלו. כך הודיע שאין לו מה להסתיר או במה להתבייש.

באחד הערבים לקח את אשתו ושני ילדיו לתאטרון הגאה. הוא רצה להפתיע את אחותו שהעלתה הצגה על משפחותיהם של קורבנות טרור הומוסקסואלים. רחלי לא נכחה, אבל גיא דאג שיעבירו לה מסר שבא ואפילו עם המשפחה.

בהפסקה פנטז על עתיד בו יהיה פי כמה וכמה יותר יעיל בצבא הלהט"ב והכל יבוא על מקומו בשלום. הוא כבר לא יהיה חייל. הוא בדרך להיות גנרל. במחצית השנייה של ההצגה חלם בהקיץ, נזכר בצעדיו הראשונים במשכן. רק רחלי עוד האמינה בו בפעם השלישית שהתמודד – וסוף סוף נכנס. לאחר תוצאות האמת הבטיח לה, נושך את שפתיו להראות שהוא מתכוון לזה, שהפעם גורל חקיקת להט"ב ישתנה.

אמנם מפלגות דתיות וחרדיות חברו לקואליציה, אבל רחלי, שבאותם ימים התקדמה לעוזרת במאית בקאמרי – הייתה רגועה. הם הרי רצים למרחקים ארוכים. מה שצריך בקדנציה הראשונה, הבהירה לו, זה רק להראות שפוליטיקה אחרת אפשרית. כשייראו שהוא עומד על שלו, עוד ח"כים יצטרפו אליו. החרדים יבלעו את צפרדע הלהט"ב ויעברו הלאה. הרי תקציבי העתק למוסדות דת, חשובים להם אלפי מונים ממה שכמה בחורות בתל אביב עושות בחדר המיטות.

אבל אז, פחות מחודש לתוך הקדנציה הטרייה, חכמולוגית ממרצ הציעה חוק חסר סיכוי: שגם זוגות חד מיניים יוכלו להתמודד בהגרלת מחיר למשתכן. רחלי צהלה. זה הצ'אנס להתחיל לבנות קואליציית "שפויים". גיא חשש שמוקדם מדי, אך החל לגשש אצל הקולגות בליכוד מה יקרה אם יתמוך בחוק, חרף הסתייגות החרדים. האחרונים הלשינו עליו לתהילה, המצליפה, שהבהירה לו שהצבעה לצד האופוזיציה תוביל למוות פרלמנטרי בטרם עת; בפרינציפ אף חוק שלו לא יקודם והוא יסולק מוועדת הכספים. אפילו ישיבה איתו במזנון תיתפס כבגידה.

גיא הבין בבעתה שגם היעדרות מההצבעה לא באה בחשבון – הקואליציה צרה מדי. בערב רכש את היין את השני היקר ביותר שמצא, וביקש מנהגו לנסוע למושב אחותו. אחרי ביקור קשה בשירותים בביתה, סיפר לה שייאלץ להיעדר. רחלי הרגיעה אותו: הם הרי רצים למרחקים ארוכים.

אבל אז קרתה הפעם השנייה, ואז השלישית. בחנות המשקאות כבר שמרו לו בקבוק קבוע. כשחזר אל רחלי בפעם הרביעית לאחר שהצביע נגד הסדרת אימוץ בקהילה הגאה, איבדה את קור רוחה. "זו הצבעה חסרת משמעות", התחנן, "תני לי זמן לפעול מאחורי הקלעים, להמשיך לפנות ללב השרים". בושה עטפה אותו בשעה שהדם אזל מלחייה. "תני לי זמן לכרות בריתות עם חבר׳ה בש״ס. חלקם ממש לא הניאנדרטליים שאת חושבת. עוד בשכונה לימדת אותי…", רחלי שמה ידיה על פיו, תפסה את בקבוק היין וניפצה אותו על השולחן.

לקח זמן ליישר את ההדורים, אבל הקשר מעולם לא חזר לקדמותו. הפגישות הצטמצמו לארוחות שישי דו חודשיות בבית הוריהם. תרבות אמנם לא הייתה האוכלוסייה הגאה, אבל גיא ידע שרחלי עוקבת וגאה בו לא פחות כעת, כשהוא מתחיל לעמוד על שלו.

הפגרה התקרבה. ועדת הכספים החלה לדון בהצעת חוק שכונתה ״צדק תרבותי״. גיא הסביר באולפנים מדוע הגיע הזמן לעשות לחוק "עדכון גרסה", מדגיש את המוטו שדן הגה: "די לשחק בשחקנים״. אך כשהגיעה שעת הדיון עדיין נתקל בקשיים. ראש אגף תקציבים ישב לצד יו״ר ועדת הכספים והבהיר שאין לחוק מקור תקציבי. יו״ר ארגון התיאטראות הלין שהנוסח מבכר חובבנים ו"פוגע בתאטרון הרפרטוארי". תהילה התרוצצה רותחת, מאשימה אותו שהוא קורע את הקואליציה, אבל לתדהמתו גם בירכה אותו על הישגיו.

בהפסקה הצליח לסגור דיל. הוא שנורר משר האוצר הסכמה לפטור מארנונה לבתי מדרש לחוזרים בתשובה כך שיוגדרו כמוסדות תרבות – מה שהחליק את התנגדות יו"ר הוועדה. לאיש הרשימה המשותפת ארגן תמורת טובה אחרת, 20 מיליון שקל לתשתיות באום אל פחם – מה שיסדר לו קדנציה נוספת.

יו״ר הוועדה קרא לטיעונים אחרונים. גיא הביט בשחקנים שישבו באולם. בקצה השורה, לצד ג'ודי השחקנית הדקיקה, ישב סינבד שקרץ לו. גיא חייך לעברו והחליט לקבוע איתו קפה מאוחר יותר, ואז הבחין שלצדו ישבה דמות בקפוצ׳ון שדמתה לאחותו. בדיוק אז יו״ר הוועדה דפק בפטישו וקרא, "הצבעה – מי בעד צדק תרבותי?".

גיא הביט לצדדיו בציפייה. חמישה מבין 11 חברי הוועדה הצביעו בעד. ארבעה התנגדו, ושני חברים ממפלגת שר האוצר נעדרו כפי שסוכם מראש. החוק אושר.

גיא, זורח כחתן בליל חופתו, קם ופילס דרך בין הרבים שניסו ללחוץ את ידיו. כשהגיע לכניסה גילה שכבר הלכה. מאוכזב, נמלט לשירותים ופתח את הנייד. הוא התעלם משפע ברכות, סינן לעצמו "לעזאזל", ושיגר לאחותו מסרון: "ראית איזה יופי העברתי היום? יכול להיות גם שראית מקרוב?!".

בשבוע הבא אושר חוק "צדק תרבותי" סופית. שמו הוזכר במוסף לשבת כמועמד עתידי לשר התרבות. יחד עם השחקנים, דן וכמה חברים, יצאו לחגוג במתחם התחנה. הם העלו תמונה צוהלת לפייסבוק בה הכריזו על הניצחון. התמונה גרפה יותר לייקים מכל הקודמות גם יחד.

***

למחרת חיכתה על שולחנו מעטפה חומה. פתק בכתב ידו של דן הכריז: ביקשו שאעביר אישית אליך. בעת האחרונה הורה לדן להשיב לכל הפונים. הוא העריך שמדובר בכרטיסים מהשחקנים להצגה החדשה ב"חאן", וליקק את שפתיו. תוהה כיצד יציג את הכרטיסים ליועץ המשפטי כך שיוגדרו כ"מתנה קטנת ערך וסבירה" ויקבל היתר לשמרם, פתח את המעטפה בעדינות.

בפנים חיכה צילום. גיא ראה שזו אותה תמונה מאמש – בפאב עם השחקנים. אבל הפעם שם לב לדמות מאחורה שהוקפה בעיגול. בתחילה חשב שיזדקק לזכוכית מגדלת כדי לזהותה, אבל כבר ידע מי זאת. לבו האיץ. הוא ניסה לצלצל לשחקנים. הם לא היו זמינים. גם לא אחותו. למחרת המתינה מעטפה נוספת, שמנה יותר. הלשכה דממה, והתאורה החזקה מדי סנוורה את עיניו. זה הרגיש לא נכון.

בתוכה המתין נוקיה מיושן. כשהדליק אותו, ראה הודעת טקסט: "אתה שייך לנו עכשיו". הבטן שלו התכווצה בפראות. אחרי כמה התנשפויות מהירות, גיא כתב חזרה: "נראה לי שזו טעות". התשובה הגיעה במהרה: "לא גיא, זו לא. יש לנו הוכחות לשוחד". הוא הכניס את הנייד לכיס ומיד הרגיש זמזום שהעיד על הודעה נוספת אך הוא יצא מהלשכה.

השמש שטפה את המסדרונות מבעד לזגוגיות הענק בשעה שגיא עזב הכל וטיפס לקומה השנייה בצעדים מהירים. הוא נתקל בדרך באיש משמר הכנסת, כמעט נפל, המשיך מבלי להתנצל, רכש במזנון החלבי פסק זמן עם ציפוי שוקולד כפול, יצא לפינת הסיגריות לשאוף אוויר, התעלם מדרישות השלום של לוביסטים שהסתודדו בפינה, טרף את החטיף בנגיסה חפוזה, ונד בראשו ללא הפסקה. לבסוף ירד חזרה.

ישוב בשירותים שלו קרא את ההודעה החדשה: "עליך לקדם כל מה שנבקש ממך ולשמור על קיומנו בסוד. אחרת המידע על כך שניצלת את משרתך וקשריך כדי להעביר תקציבים לאחותך – יפורסם לכל". ביד רועדת הקליד: "אחותי? על מה אתם מדברים? עזרתי לחבורת שחקנים!". לאחר דקה צפצף הנוקיה. הוא השפיל אליו מבט, מצמץ, וקרא: "עזרת לאחותך להתעשר. היא תרוויח מהחוק כסף רב, לכן באה להודות לך אמש בפאב". איזה שטויות. הוא עזר להביא תרבות לפריפריה! "אתם משוגעים", הקליד לבסוף בתשובה, "וזו סחטנות!". "נכון", השיבו לו.

הביטחון העצמי שלהם גרם לו לאבד שיווי משקל. ככה מרגיש התקף חרדה, חשב בשניות הבאות. בלילה לא הצליח לעצום עין. הוא קם מהמיטה בה ישן בנפרד מאשתו, והלך להביט בשני ילדיו הישנים. הוא ניסה להיזכר מתי בפעם האחרונה שיחק איתם. למחרת התחדשה ההתכתבות: עליו להגיש בו ביום הצעת חוק שתאסור מכירת קומקומים לבנים. גיא לא האמין למה שקרא. "זה אבסורד", כתב להם. הוא שיער שיתבקש להתפטר, לסייע לנוכלים וכן הלאה. קומקומים?

לבסוף כתב עוד הודעה: "לא עושה שום דבר לפני שתסבירו מי אתם ולמה. אחותי במאית, נכון, אבל מה שעשיתי למען הענף הגיוני ויסייע לכל עם ישראל". כל השרירים בגופו נדרכו כשנשמעה התרעה על הודעת MMS חדשה. צרור הקבצים שהתקבל נגע ברחלי אבו. מהמסמכים גילה שבשנתיים האחרונות, מבלי שידע, הקריירה של אחותו פרחה.

מתברר שרחלי הקימה בשקט קבוצות תאטרון נודד. לפי מסמכי רשם החברות שצצו לנגד עיניו, קראו לה ״פרפרי הפריפריה״. החלק השני של המסמכים כלל קטעים מיומנו אותו הסכים בזמנו להשקיף. הופיעו בו הפגישות המרובות עם "פרפרי הפריפריה". לפחות אחותו לא השתתפה במפגשים עצמם, התנחם, אך מסמך נוסף כלל היתרי כניסה של אחותו למשכן. התאריכים הצטלבו. זה היה טירוף.

גיא רץ באותו יום תשע פעמים לשירותים. בין לבין צלצל לרחלי ללא הרף, אך היא לא ענתה. גם לא מחסוי. בצהריים הגיעה הודעה חדשה: "בחוק חייב להיות איסור גורף על מכירת קומקומים לבנים", נכתב. "תשכחו מזה", השיב, "אני דורש הסברים".

אחרי דקה קיבל תשובה: "הנה ההסברים: פרפרי הפריפריה יקבלו כחצי מיליון שקל בשנתיים הקרובות ממשרד התרבות בעקבות התיקון שלחצת עליו מול כל גורם אפשרי. יש לך שש שעות". "רגע, כתב בחופזה, אהפוך לבדיחה! איך אסביר את זה?". "בטוחים שתצליח. חמש שעות ו-59 דקות או שכל המידע עובר ל'דה מרקר' וליועמ"ש".

דן הביט בו כבמשוגע בשעה שהורה לנסח את החוק. גיא גילה שהכי קל זה אם יכבה את המוח ויפעל כרובוט. הוא ודן שרבטו דברי הסבר לפיהם ״קומקומים לבנים עלולים להגביר את סרטן העור שכן צבע זה מחזיר קרינה", ובהתאם למחקר שמצאו בגוגל הוסיפו" "חוק זה אף יועיל לסביבה שכן הצבע הלבן בו משתמשים בקומקומים עשוי מחומר שעלול להכיל רעלים״.

התקשורת עשתה מהחוק מטעמים. גיא סירב להתראיין, אך הפך לשיחת היום בתכניות הרדיו. בערב, מבלי להודיע לאשתו, נסע לישון במלון שלכנסת היה סידור לינה איתו. שכוב במיטה נבר בגוגל אחר חוקר פרטי. למחרת דרשו הסוחטים שיציע דיון מהיר בוועדת הכלכלה בנושא "מתן היתר לרכבי לימוד נהיגה לשמש בשעת הלימוד כמוניות". גיא קיווה שנשיאות הכנסת תפסול את הדיון. הוא אושר.

גיא ליהג בדיון בעד הפיכת רכבי "ל" למוניות, וגימגם שאפשר כך להוזיל את מחיר השיעורים לתלמידים מעוטי יכולת. הדיון הפך לקרקס. בסוף השבוע התבקש באמצעות הנייד להוציא הודעה לעיתונות הקוראת להקמת ועדה להפיכת העברית לשפה מנוּעת-מגדר. הוא חש כחיה לכודה בכלוב חסר מפתח. "יש דומיננטיות של מגדר זכרי", נימק לבסוף, "למה לא לכתוב בהודעות רשמיות אתםן מוזמנימות, או א.נשים כדי לכלול את כולם?".

ב-"24 שעות" ניסו לברר "מה עובר על ח"כ גיא אבו?" הכתב תהה כיצד חבר כנסת שסוף סוף דאג לפריפריה, איבד את הצפון. לאחר שקרא את הכתבה קבע פגישה במשרד החקירות "בינינו". ישובים במשרד בלב גבעת שמואל, גיא ביקש מהבלש הפרטי לבדוק את הנייד – אולם הוא לא מצא בו רמז לבעליו המקורי, אבל הבטיח לפתוח בחקירה כללית. בעלייה חזרה לירושלים, הנוקיה צפצף.

"הערב נרצה שתקריא מסר שלנו לאומה במליאה במסגרת 'נאומים בני דקה'". גיא הניד בראשו. לבסוף הקליד באיטיות: "סיימתי להיות בובה שלכם". הוא נשך את שפתיו, הוסיף "להתראות", ושיגר את ההודעה.

הנוקיה שתק לזמן מה, אולם כשדרך חזרה במשכן ראה הודעה חדשה: "אם תסרב או תתפטר – נדליף את הפרטים עליך ועל אחותך לתקשורת וליועץ המשפטי כבר הערב". "לא אכפת לי", כתב בשעה שחלף על-פני עמדת שמירת החפצים. הוא התקשר לחוקר הפרטי שסיפר לו שבינתיים גילה שריבלין נראה פעם בהצגה של "פרפרי הפריפריה". גיא שקל לעשן, אף שלא נגע בסיגריה מאז הצבא, אבל נעימה מוזרה שבקעה מכיסו גרמה לו להיעצר במקומו. הנוקיה, לראשונה, צלצל.

מספר חסוי. באיטיות הרים את המכשיר ולחץ על כפתור המענה. "היי אחי", הקול היה רך. רך ומוכר. "תעשה הערב את הנאום. זאת המשימה האחרונה". "רחלי!", גיא כמעט השתנק, "מה לעזאזל…". "הערב אסביר לך הכל. תעשה את זה, ותעשה את זה משכנע. כי אין לך, אין לנו ברירה". "רחלי" – הקו נדם.

שעתיים מאוחר יותר צלע גיא בתוככי המליאה. הוא הצניע סדרת נפיחות שהשתחררו כשחלף על פני דוכן הנואמים אליו צ'רלי ביטון כבל עצמו באזיקים ב-1978, והמשיך לפינה. הוא התייצב מאחורי מיקרופון מוגבה שהוקדש לנאומים שח"כים רשאים לשאת על כל נושא, כל עוד לא יחרגו מדקה.

הנוכחות הייתה, לצערו, רחבה מהרגיל. "כנסת נכבדה", הקריא מהנייד את המסרון שקיבל. "התרבות בפריפריה לא קרובה ללבי – אלא שוכנת בתוכו". מרבית הח"כים היו שקועים בפטפוטים, מלבד אחד שצעק, "חשבנו שיש בו מקום רק לקומקומים לבנים!". גיא התעלם. "ואני רוצה לחגוג אותה יחד אתכם, במסע ברחבי הארץ של הצגה חדשה ומיוחדת של פרפרי הפריפריה – המשחַ"כּ". גיא שחרר אנחה. זה הכל. בסך הכל רצו להשתמש בו ליח"צ להצגה החדשה. הודעה נוספת בישרה שעליו לבצע תנועת ניצחון בידיו. שנאה יוקדת בעיניו, גיא ציית וסימל V באצבעותיו. מסרון נוסף נחת. "לי יהיה זמן כי אני סיימתי עם הכנסת", קרא ממנו, אך כשראה את המשך השורה, קפא.

"חבר הכנסת", תהה יו"ר הכנסת לפשר השתיקה הפתאומית. "אבו!" גיא התעלם מהכתוב והחזיר את הנייד לכיס. "תודה רבה. תודה. רבה", גמגם ודידה החוצה מהאולם – מותיר שובל פרצופים תוהים אחריו.

בקצה שביל הפרסה המובילה לשירותים הנכספים נתקל במישהי, והרים את ראשו. אחותו ניצבה מולו. הם בהו אחד בעיניו התכולות של השני. "רחלי", קולו היה שבור.

"קח", אחותו הגישה לו כדור "קרבוסילן" אותו בלע מיד. לאחר מכן לקחה את ידו, והובילה אותו מבלי לומר מילה לאורך המסדרונות. היא נופפה לדנה שוויד שחלפה על-פניהם, ולחצה ידיים לכמה לוביסטים. "איך ריבלין שכנע אותך?" לחש לבסוף. "הוא לא", רחלי חייכה לשר האוצר שבדיוק עבר ממול.

***

אחותו בהתה בו כשיצא מהשירותים שבלשכתו והתיישב מולה. היא הוציאה מתיקה בקבוק יין והניחה אותו על השולחן שביניהם. הוא סימן לה בידו שתמתין ושלף מכיסו את הנייד שלא הפסיק לרטוט. גיא רצה להשתיקו, אך עיניו הבחינו בשלל ההודעות שהחלו להיערם: תמיהות מצד תהילה ומעיתונאים אם יתפטר, הודעות דאוגות מבני משפחה, בקשה מהרל"שית של יצחק תשובה להיפגש לצורך הצעת עבודה. "עכשיו כשמתפנה לך היומן", ותמיכה מעסקנים זריזים, בהם אפילו יניב ריבלין. גיא כיבה את הנייד, והניחו בתוך המגירה. "איך עשית את זה?" הישיר לאחותו מבט, "איך לעזאזל עשית את זה?".

רחלי בחנה אותו משועשעת. "מה עשיתי?". "הפכת את הכנסת להצגה אחת גדולה", ענה, "ואותי לשחקן הראשי". ברקע נשמעו רחשי המזגן שהתאמץ להלהיט את צינת החורף. "גיא", אמרה ורכנה לעברו, "אתה בעד חוקי להט"ב אך מצביע נגד. אתה שונא מושחתים, ומשנה לטובתם את הכללים. זה קורה פה כל יום באלף נושאים. איך אמרת? עשרות ח"כים מצביעים נגד חוקים שהם עצמם הגישו מדי שנה".

"זה יותר מורכב מזה…". "לא. זה לא", חתכה אותו רחלי, חולצת במאמץ את הפקק. "המשחק הזה נראה לנו הגיוני, אבל כשמסתכלים לרגע מבחוץ – כפי שזכיתי לעשות בשנתיים האחרונות – מבינים. זו הצגה", היא מזגה מהיין לשני כוסות שהציבה ביניהם, "וההצגה הכי מבישה שיש. פשוט התרגלנו אליה".

"רחלי את לימדת אותי פוליטיקה, את אמנות הפשרה, אל תרדדי -". "ולאיזו פשרה הגעת סביב הלהט"ב אחי? כל יום באת, התקשטת במילים יפות, ועלית למגרש לשחק. כל כך שכנעתם את עצמכם שזה מחויב המציאות שאתם אפילו לא שמים לב". "רגע. רגע. תני לי צ'אנס. אני פשוט פחדתי…", הוא נשך את שפתיו להראות שהוא מתכוון לזה. "אלחם הפעם כמו שצריך למען הקהילה הגאה. את יודעת כמה שזה קרוב ללבי!".

"סיימנו עם צ'אנסים". "אז זהו? החלטת להפיל אותי?" סינן. "להפיל היה השלב הראשון אחי היקר", ענתה באיטיות בעודה מרימה את כוסה, "עכשיו זה הלהרים". גיא כיווץ את מצחו. "מה?". "אתה תחזור בך מההתפטרות. אעזור לך, כמו תמיד, מכאן רק לצמוח. אבל הפעם, אני בטוחה", רחלי הרימה את גבותיה, "כבר תעמוד בהבטחות שלך. לחיים", הוסיפה ולקחה לגימה ארוכה. גיא כמעט צחק. "אחרי ששרפת אותי? קומקומים, מוניות למד, שפה מנוּעת-מגדר – אני כבר בדיחה".

"אנחנו נדאג לזה, ואתה תדאג מעכשיו לסיבה שבגללה בכלל רצת לפה", אמרה רחלי והניחה את כוסה. היא קמה ונעמדה לצדו. ביד אחת יצרה תנועה דמיונית, משל היא מחזיקה חוט שיוצא מקדקודו, ובידה השנייה הרימה מספריים משולחנו. היא עשתה כאילו היא מתכוונת לגזור את החוט במספריים, אך אז הניחה אותם חזרה. "מהיום אתה הבובה המושלמת של קהילת הלהט"ב במפלגת השלטון. זו תהיה דמוקרטיה ישירה כמו שצריך", לחשה לעצמה בשעה שיצאה מהחדר.

***

במגזין "ישראל היום" גיא סיפר על הלחץ שחש בשבועות האחרונים בעקבות "צדק תרבותי" והסביר את מה שקרה במליאה כהתמוטטות עצבים. התקשורת קנתה את זה, במיוחד כשבימים הבאים עלתה לכותרות הרעלה באתר אשפה סמוך לרהט שהובילה לאשפוזים רבים. המשרד להגנת הסביבה הכריז כי הסיבה הייתה שריפת קומקומים לבנים שהצבע הזול בו נצבעו הכיל רעלים מסוכנים. מחקרים בחו"ל הסתבר, כבר הזהירו על הסכנה בקומקומים ונשלחו לכל הח"כים בדואר. מומחים העריכו שגיא היה היחיד שקרא אותם, ושהצעת החוק שהגיש הייתה דרך מקורית להתמודד עם הסכנה.

לאחר מכן ראשי קהילת הלהט"ב החלו לפרסם טורי תמיכה בהצעתו לוועדה לגיבוש סגנון עוקף מגדר. "למה בישראל ישנה 'פקודת הרופאים' ומנגד 'פקודת האחיות'? הרי יש גם רופאות ויש גם אחים בבתי החולים!" כתב אושיית רשת בפוסט ויראלי, "הגיע זמן לביטול אפליה לשונית". חוקר מצא שבספר החוקים כל היועצים מצוינים במגדר זכר, כמו היועץ המשפטי – וישנה רק יועצת אחת – למעמד האישה.

אחותו קרצה ששאל אם ידעה. לאחר כמה שבועות הושקה אפליקציה שמאפשרת להזמין רכבי לימוד נהיגה כמוניות. המייסדים הבהירו שהרעיון נולד בעקבות הדיון שיזם בכנסת, והסבירו בלהט שגם ככה תלמידים נוסעים הלוך ושוב – אז לפחות שייקחו אנשים למעוז חפצם במחיר מופחת. "זה אף יסייע למלחמה בזיהום אוויר", סיכמו מייסדי "LAMED".

כשהגיעה בקשה מראש הממשלה לפגישה, אחותו צרחה בהתלהבות. אחר הצהריים, ישובים באקווריום, הודיע ראש הממשלה שהתרשם מתפקודו והציע לו את תפקיד שר התרבות. הקודם התפטר עקב חשדות להזרמת כספי כדורגל לקבלני קולות. גיא הבטיח שיחזור אליו מחר, והלך לנסח עם אחותו את תנאי הצטרפותו. כשסיימו סימנה שוב מספריים דמיוניים מעל ראשו.

לאחר שיצאה נשך גיא את שפתיו במרירות, וקרטע לעבר השירותים. כשישב על האסלה הפציע בראשו תרגיל מחשבתי חדש: כיצד היו נראים חייו הפרלמנטריים, לו חי אותם במאה אחוז כפי שבאמת רצה?

במשך כמה דקות תהה אם מישהו אי פעם ניסה, והגיע למסקנה שלא. זה הרגיע אותו.

___________________________

מודעות פרסומת

תגובה אחת ל-“פרפרי הפריפריה: סיפור מתח קצר וראליסטי במסדרונות הכנסת

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    beautiful

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s