קטגוריה: הבלוג של תומר אביטל

כך דיבור מסתייג יכול להציל את העולם

רובנו משתמשים לא מעט במילים כמו "כולם" ו"תמיד". זה מוביל לביטחון שגוי, ואפילו לגזענות. יש פתרון, קוראים לו "דיבור מסתייג", ואין מקום שזקוק לו יותר מהפוליטיקה הישראלית

*

העברנו השנה חוגי בית על תקשורת עצמאית מפארן ועד דן. בהרצאות אנו שואלים, בין היתר, את עמדת הבאים לגבי מחאת הנכים. הרוב מרימים יד, כמה מתנגדים. לאחר מכן אנו שואלים מי יודע מה מסקנות ועדת שמחון או ועדת זליכה. עד כה רק אדם אחד ידע שיש ועדות כאלו. אחד. למרות זאת, מאות הביעו דעתם בנחרצות מוחלטת. הם מאוד בעד או נגד – מבלי לדעת על מה בדיוק.

רובנו מגבשים דעות על בסיס תחושות בטן. זה לגיטימי – בלתי אפשרי להתעמק בכל נושא. מתי זה הופך לבעיה? כשאנשים מתעלמים מעובדות שאינן מתאימות לאותן תחושות בטן. למה אנחנו מתנהגים ככה? דיברנו עם נופית פרייצייט, סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה מחקרית בבר אילן, שחוקרת את הקשר בין שפה לבין חשיבה. לטענתה, שפה נחרצת הכוללת שימוש במילים כמו "תמיד", "כולם", "חייבים" וכו' קשורה להחלטיות הזו. לפי התיאוריה שלה, סביבה בה דעות מובעות בצורה נחרצת מעודדת שטחיות מחשבתית ומובילה להכללות.

בקצרה, השפה בה אנו משתמשים מובילה אותנו לעתים לביטחון שגוי, ואפילו לגזענות. לדעתה יש פתרון: דיבור מסתייג. להחלפת מילים מסוימות יש השלכות נהדרות. מה זה אומר? בדיבור מסתייג נחפש את המורכבות ונשתמש פחות במילים כמו "תמיד", או "כולם". זה הגיוני: הרי לרוב באמת לא מדובר ב"כולם". כל הח"כים מושחתים? ממש לא. רובם הרי לא בכלא. מכבי תל אביב גרועה או שרק חלק מהשחקנים?

Image result for HAMMER JUDGE

אולי יש פתרון מורכב למחאת הנכים יותר מ"הם צודקים" וכולל הטבות, למשל למיצוי כושר השתכרות? תיעבנו את השירות הצבאי שהיה תמיד נוראי, או שהיה בו גם משהו מוצלח? אם היה משהו – אז אולי הוא לא היה "נוראי". תרגילים מחשבתיים כאלו יכולים לגרום לנו להיפתח לשלל רעיונות חדשים, שאולי טובים יותר מהרעיונות שנתקענו איתם בתקופה אחרת.

המדינה אשמה או שמא הקואליציה?

ב"שקוף" הפסקנו להכליל מגזרים וקבוצות. במיוחד אנו משתדלים להימנע מלהאשים את "המדינה", או את "הכנסת". הרי גוף מסוים קיבל את ההחלטה – זו הייתה הממשלה? הקואליציה? גורם ספציפי? כשמשהו הרסני – אני נביע זאת ללא ספק. אולם מדי כתבה אנו תוהים האם ניתן להחליף מילה מסוימת באחרת, קיצונית פחות, או להוסיף אחת המדגישה דעה סובייקטיבית: לדעתנו, ייתכן וכו'. במקום לציין שמהלך מסוים יוביל ל"הרס הדמוקרטיה(!)" נכתוב שהוא "יפגע בה" או יזיק. המילה 'חלק' במקום 'כולם' – קריטית.

Image result for ‫גיליוטינה‬‎

גיליוטינה נחרצת

שמנו גם לב ששימוש במילים כמו חלק, נדמה ש, אולי וכו' עוזרים לטעות פחות, ולקבל קשב רב יותר: דיבור מסתייג נשמע אמין, וגם קשה להתנגד למי שאומר "לדעתי" ומשאיר פתח לכך שהוא טועה. מנגד, אם אנחנו מתנסחים באופן בו אין מקום לספק ('זה בטוח טוב') אז סיימנו לחשוב על הדבר ולשפוט אותו (שזה בדיוק ההפך מחשיבה ביקורתית שיכולה להעלות אותנו מדרגה).

נכון, יש משהו נוח בשפה נחרצת. לגבש דעה זה מתיש. אך להטיל ספק יכול לקרב אותנו לאמת, ולמה שנסכים לפחות מכך?

איך נולד דיבור נחרץ?

אפקט דאנינג-קרוגר עשוי להסביר דיבור נחרץ: כשאדם חסר השכלה לא מודע להיקף התחום עליו הוא מדבר, הוא עלול להעריך יתר-על-המידה דווקא את ידיעותיו המועטות. לעומת זאת בעל השכלה מרובה בתחום מסוים מודע להיקפו הרחב, ועלול להעריך בחסר את הידע שלו. דווקא המשכיל יותר עשו להסתייג.

איך אפשר להתקרב לאידיאל הזה? דרווין הסביר ש"בורות מולידה ביטחון עצמי לעיתים קרובות יותר מאשר ידע". הפתרון: מודעות.

זה חשוב בכתיבה עיתונאית, ובמיוחד פוליטית, שם הכל מורכב מאינספור אינטרסים.

אלא שדווקא בתחום הזה – הדעות מוצקות כיהלום. כשאנו חושפים מידע על איילת שקד אנחנו אוטומטית מתויגים כשמאלנים. כשאנחנו נגד אבי גבאי אז אנו ימניים שרודפים את המחנה הציוני. וכשאנו תוקפים את לפיד אז אנחנו פופוליסטיים. צביעת העולם בשחור ולבן מרדדת אותו. ומי מרוויח מכך? בדיוק הפופוליסטים שמתמחים באמירות נחרצות אך חסרות בסיס.

האנטי-מחיקון הפנימי 

זו טעות. הרי אתם יכולים להצביע לפיד ועדיין לנזוף בו על זה שהוא לא מגיע למשכן. אתם יכולים לתמוך בליכוד ועדיין להזדעזע מכך שהכנסתם את מיקי זוהר. אתם מסוגלים לעודד את המחנה הציוני ועדיין לכעוס על גבאי שנוקט בשיטות בעייתיות בקמפיין. אפשר וכדאי גם וגם. תפעילו את האנטי-מחיקון הפנימי ותראו שהעולם לרוב צבעוני.

Image result for ‫קשת‬‎

נכון, קשה לקפוץ מעל חומת השחור-לבן, במיוחד בתקופת האמל"ק וסרטוני העד-שלוש-דקות. ובמיוחד בפוליטיקה. חלקים בציבור הרי מעודדים פוליטיקאים כאילו היו קבוצת כדורגל. אבל עדיף שזה יהיה הפוך: שפטו אותם כמו קוטג'. בדקו כל יום מחדש אם המפלגה פגה תוקף. בחנו בעיניים טריות ובשיפוטיות מרחיבה כיצד שירתו אתכם. אחרת תגנו על אנשים שאולי פוגעים בכם.

כך אני ועמיתיי מנסים לפעול, אבל זה לא מספיק. הכתבות שלנו ושל עמיתנו לא ישנו את המציאות אם המסרים לא יחלחלו גם למחנות הפוכים. אז אנא – קראו בהסתייגות, פקפקו והשתדלו לראות את כל הזוויות של כל סיפור. והכי חשוב: כתבו דעות מסתייגות.

כשאנשים לא-נחרצים יהיו חלק גדול יותר מהמערכת הפוליטית וישפיעו עליה, דברים נפלאים יוכלו לקרות. והאמת? פוליטיקאים טובים בישראל זקוקים לגב מאנשים שמבינים את המורכבויות ולא מחלקים את העולם לשחור ולבן.

מודעות פרסומת

מי שומר הסף שהכי מקלקל לנו את המדינה?

הגיע הזמן שלצד "אביר איכות השלטון" יחולק גם פרס מרתיע ל"אביר השחתת השלטון". אז החלטנו ליצור אחד להמשיך לקרוא

תפסיקו להגיד "כולם מושחתים"

לא עובר יום, לא עובר חוג בית שבו אני לא שומע את השאלה: "כולם מושחתים?". לרוב זה יותר קביעה: "כולם מושחתים!"
אבל יש לי חדשות בשבילכם: זה לא נכון.

להמשיך לקרוא

להפיל על כמה שמפניות ראש ממשלה שמקדם מהלכים אדירים? אין מצב. אז מה כן תענו באירוע הבא לאוהבי נתניהו?

ידעתי. ידעתי שגם השנה כשאטען סביב שיחת מנגל-יום-העצמאות שנתניהו צריך ללכת הביתה ישיבו לי שאני "שמאלן". כשאסביר שזה בגלל השחיתות, הם יבהירו שעל סיגרים ושמפניות לא צריך לפטר ראש הממשלה.

ואתם יודעים מה? הפעם אסכים. להמשיך לקרוא

האם המע"מ המוסווה בסופרמקט מעכב מהפכה?

זוכרים את הפעם הראשונה שקניתם בחו"ל? הרגע שבו הגעתם לדלפק, ובום – המחיר עלה?

תו המחיר, גיליתם פתאום, לא כלל את המסים העקיפים. זה קורה בכמה מדינות, כמו ארה"ב, קנדה והודו, ולא רק בסופר. המחירים האמירו ברגע ששלפתם את הארנק במסעדה, בחנות הבגדים, אפילו בשכירת רכב. להמשיך לקרוא

נשים – אל תעשו לייק, רוצו בבחירות! (וכתבות נוספות על השלטון המקומי)

בשנה האחרונה לקחתי צעד אחד לאחור מהכנסת, וסקרתי גם את הנעשה בשלטון המקומי. הזדעזעתי. בניגוד למשכן שבו האינטרסים מסתתרים מתחת לפני השטח, בחלק מהרשויות המקומיות – השחיתות גלויה, מכוערת ובוטה. להמשיך לקרוא

סיירת שקיפות דיגיטלית – יש לזה סיכוי?

ב-14 בדצמבר 2017, שמה ארה"ב סוף לעיקרון של "ניטרליות הרשת". אל תירדמו. זה נוגע לכל מי שגולש באינטרנט. כלומר, לכולנו. ממשל טראמפ ביטל גישה שוויונית לאתרים ברשת. במילים אחרות, ספקיות אינטרנט יוכלו להאט גלישה לאתרים שלא ישלמו להם אקסטרה כסף. אתרים עשירים ייהנו מהעלאה מהירה יותר. מנגד, בלוגים ואתרים שאין מאחוריהם הרבה כסף – יואטו. להמשיך לקרוא

פרפרי הפריפריה: סיפור מתח קצר וראליסטי במסדרונות הכנסת

ח"כ מחליט להפסיק להיות בובה של כוחות פוליטיים וללחום כפי שלימדה אותו אחותו. אלא שהמרד מתגלה כמסובך מכפי שניתן היה לדמיין

חבר הכנסת גיא אבו בהה במסך המחשב. הוא הבין שקרא את אותה פסקה במסמך גדוש נתונים שוב ושוב. עיניו ברחו בייאוש לשעון בפינת מסך המחשב.

שלוש בצהריים.

בעוד שעה תתכנס המליאה, ולפתע חש דחף עז לבקר בשירותים. לאחר שנים של חוסר בפעילות ספורטיבית ותזונה מזיקה, הגוף שלו והוא תקשרו בעיקר דרך השירותים. מזל שמוקמו כאלו בלשכה. להמשיך לקרוא

מבצעי תצפיות בסופ"ש על נבחרים צבועים

מחרפן אותכם כמוני שנבחרי הציבור מונעים תחבורה ציבורית בינעירונית בשבת – בשעה שהם משתמשים בשבת ברכבי פאר שהציבור מממן? להמשיך לקרוא

כתבות וידאו מגניבות על השלטון המקומי

כפי שבוודאי שמתם לב- השנה החלטנו להתמקד גם ברשויות המקומיות. למה? כי ראשי עיריות אינם נולדים מושחתים. המנגנון הוא שמשחית את חלקם. יש קשר הדוק בין חוסר שקיפות ואיסור על מעורבות אזרחית – לבין שחיתות. אלא ששדרת השלטון המרכזי – שממנה אמור להגיע הפתרון – מתעלמת מהנתונים. הרגולטורים נרדמו, ואנחנו פועלים להעירם! למה? צפו: להמשיך לקרוא

ראיון אנטרופוסופי

תודו שאף פעם לא שמעתם על מגזין הקהילה האנתרופוסופית: "אדם עולם".
אז ראיינו אותי לגיליון 'עבודה פנימית' שלו, והשאלות בהתאם 

גיליון עבודה פנימית של מגזין הקהילה האנתרופוסופית אדם עולם

 

כך תוכלו להשמיע את דעתכם בוועדות הכנסת!

מדריך תמציתי לוועדות הכנסת מאת עידן בנימין ותומר אביטל

זכותו של כל אזרח לבוא ולהשמיע את דעתו בנושאים שנוגעים לו ואף בנושאים שלא, בוועדות הכנסת. אלא שכיום הנהלת הכנסת לא מפרסמת הנחיות לאזרחים כיצד ניתן לעשות זאת (וכלל שזה אפשרי).

למה זה חשוב? השתתפות בדיונים במרכז העצבים של מדינתנו – זה מהמהלכים הדמוקרטיים היפים והנועזים שאתם יכולים לעשות. בכלל, כל אזרח שיהיה יותר מעורב – יטה עוד קצת את המטוטלת מההון – לעבר הציבור הרחב.

אז כחלק מהמהלך המקיף יותר שלנו להנגיש את הכנסת לכולם יצרנו מדריך. בזכותו תוכלו במספר צעדים פשוטים ללמוד כיצד להשמיע את דעתכם בפני יו"ר ועדת הכספים, הפנים או כל ועדה אחרת! נצא לדרך: להמשיך לקרוא

למה קריסת המקומונים מהוות חדשות רעות לכולנו?

"תושבת האכילה יונים בכיכר רבין ונקנסה". הידיעה המדהימה הזו פורסמה השנה ב"ידיעות תל אביב". בניגוד לעשרות הידיעות הארציות שתושבי תל אביב נחשפים אליהן מדי יום, לידיעה זו יש משמעות עבור לא מעט מהם. ככה זה: העיתון המקומי משקף את המציאות הקרובה אליכם. תכני מהדורת החדשות בטלוויזיה, לעומת זאת, ישפיעו עליכם בדרך כלל כפי שמשפיעה עליכם תוכניתו של גיא פינס. כי בסופו של דבר, רוב החדשות הארציות עוסקות ברכילות. והמקומון? המקומון עוסק בחיים עצמם. או לפחות אמור לעסוק. להמשיך לקרוא

אתה לא רוצה להיות רביב דרוקר??

הרשו לי לרגע לחפור לכם על עצמי, המיזם הנוכחי, ובכלל:  בשבועות האחרונים התראיינתי, הִרציתי ואפילו התארחתי בשיעור אזרחות עם זקן מדובלל . אנשים שואלים אותי למה אני לא מתגלח. זו הרמה להנחתה: השבתי שאורך הזקן כאורך פגרת הכנסת. הפכתי בצורה זמנית את הפנים שלי לפרסומת לשחיתות השלטונית.

זה גימיק מטופש, כמובן, אבל הוא עוד כלי בארגז הכלים שלי כעיתונאי עצמאי. תבינו, כמעט אחרי כל הרצאה שואלים אותי, "אבל איך יכול להיות שלא כולם מצטרפים למחאה נגד כנסת מנותקת?!" ואין לי מושג.  אחרי שנים ארוכות בהן אני מסביר בדרכים רבות כל כך את קלקולי השלטון – שנים שבמהלכן הצגתי פתרונות ישימים וחינמיים שאינם תלויים בהבדלי השקפה פוליטית – מצטרפים עוד ועוד, ונולדות עוד יוזמות, אבל עדיין לא המסה קריטית.

זו עבודה סיזיפית ומייאשת. אבל לפחות אני מנסה ה-כ-ל. להמשיך לקרוא

חשיפה: ה"אילומינטי" זה כולנו

לאירועי "האוניברסיטה העממית" שארגנו ברחבי ישראל הגיעו מומחים מהשורה הראשונה. הם הסבירו לבאים מה פגום בשיטה השלטונית וכיצד לתקנה.

מאות אזרחים חפצי שינוי פקדו את האירועים, אבל כמה מהם באים מתוסכלים וחשדנים. הם מבהירים לי בשיחה אישית שאין סיכוי לשינוי. למה? כי המלחמה היא ב"כוחות גדולים ואפלים". הם פורטים לפרוטות קונספירציות ששמעו מבלוג זה או אחר, ובדרך כלל הן מערבות עובדות אמיתיות עם ראשי בנקים ששולטים בכלכלה, ה"אילומינטי", "הבונים החופשיים", רוטשילדים, וכו.

זה צובט את לבי. כמי שמכיר את השיטה ומסקר אותה זה כמעט עשור – ברור לי היום שאין צורך לקושש אמת רחוקה וסודית.  להמשיך לקרוא